פסק-דין בתיק ב"ל 10070-11-12

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 20/09/2012, אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 0%.

2.         לטענת ב"כ המערער הוועדה טעתה עת לא התייחסה כדבעי לתלונותיו ומגבלותיו של המערער. על הוועדה היה להעניק למערער נכות בהתאם לממצאים הפוזיטיביים שמצאה בבדיקתה: צלקת, רגישות לא ממוקדת בכף הרגל, וקליטה פתולוגית במיפוי עצמות הן בטיביה הדיסטלית השמאלית, והן בפטישון הפנימי והחיצוני משמאל. הוועדה טעתה עת לא שקלה להעניק למערער נכות בהתאם לתקנה 14.

3.         בדיון שהתקיים בפני כב' הרשם איתי אדרת, המליץ הרשם להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת:

"שהוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת מאת ד"ר אברהם ששון מיום 07/03/2012 לרבות לסעיף הליקוי עליו הוא ממליץ על חלופותיו (סעיף ליקוי 35 (1) (ב). תשומת לב הוועדה כי ניתן להעניק את סעיף ליקוי  35 (1) (ב) אף כאשר אין הגבלה בתנועות. ב"כ המערער יוכל להעלות את טענותיו בכתב בנושא זה. הוועדה תיתן החלטתה על בסיס הממצאים שקבעה בבדיקתה מיום 20/09/2012, וזאת ללא בדיקת המערער בשנית".

4.         ב"כ המשיב ביקש שהות על מנת להתייעץ בנוגע להמלצת בית הדין, ולאחר שהתייעץ הגיש ב"כ המשיב סיכומים בהם טען כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. לטענת ב"כ המשיב הרכב הוועדה היה ראוי ומתאים לבחון את הפגימות עליהן התלונן המערער. הוועדה התייחסה בהחלטתה לתעודה הרפואית מאת ד"ר ששון, מכתבו של ד"ר ליברמן, וכן לבדיקת מיפוי עצמות. לטענת ב"כ המשיב, המכתב מאת ד"ר ששון אינו בבחינת חוות דעת רפואית אף על פי שהוועדה התייחסה למסמך.

5.         ב"כ המערער בסיכומיו חזר על נימוקי הערעור, וכן התייחס לטענות ב"כ המשיב בנוגע למעמד המסמך - התעודה הרפואית מאת ד"ר ששון.

דיון והכרעה:

6.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

                  ראה: עב"ל 10014/98 יצחק הוד - המוסד, פד"ע לד'  213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

8.         מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאיה כדלקמן:

"צלקת בקדמת שוק שמאל מכוסה בשיער ללא שינוי בצבע, ללא היפר... ללא הדבקויות, ללא רגישות תנועות קרסול שמאל וימין תקינות. תנועות סובטולריות תקינות ומלאות. אין נפיחות בכף רגל שמאל, רגישות לא ממוקדת בכף הרגל.

מיפוי עצמות מ-24/02/201 קליטה פתולוגית בטיביה דיסטלי שמאלית ופטישון פנימי וחיצוני משמאל. על פי תעודה רפואית של ד"ר ששון בוצע CT  לקרסוליים שנמצא תקין".

9.         בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא:

"הוועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נותרה מגבלה אשר ניתן ליישם מסעיפי הליקוי בתקנות המל"ל.

הוועדה עיינה במכתבו של ד"ר ששון מ-07/03/2012 ואינה מקבלת את קביעתו כי נכותו בשיעור 10% מהטעמים שפורטו לעיל.

הוועדה משאירה על כנה את הנכות הזמנית כפי שנקבע בוועדה    מדרג I בשיעור 10% מ-30/01/2010 וע'ד 21/10/2010".

10.       לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. הוועדה בהחלטתה דחתה את הערר תוך הנמקה כי לא נותרה מגבלה אשר בגינה ניתן ליישם סעיף ליקוי. הוועדה ציינה כי עיינה במכתבו של ד"ר ששון, ואינה מקבלת את המלצתו להעניק נכות בשיעור 10% מהנימוק שציינה כי לא נותרה מגבלה אצל המערער. התייחסות הוועדה למכתבו של ד"ר ששון מיום 07/03/2012, אינה מנומקת דייה. אף אם אין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין, אין ספק כי המסמך מאת ד"ר ששון  הינו מסמך מהותי. ד"ר ששון מתייחס במכתבו לבדיקתCT , ולבדיקת מיפוי עצמות שעבר המערער. קביעתו של ד"ר ששון להעניק אחוזי נכות למערער נסמכת על בדיקה קלינית, ובדיקות הדמיה שעמדו בפניו.  ד"ר ששון המליץ להעניק למערער נכות בהתאם לסעיף 35 (1) (ב).  מדובר בסעיף ליקוי שניתן להעניקו אף כאשר אין הגבלה בתנועות, ובנסיבות אלו, על הוועדה היה להתייחס בצורה עניינית ומנומקת לאמור במסמך מאת ד"ר ששון. לאור האמור, סבור אני   כי יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה כאמור בהמלצת כב' הרשם איתי אדרת, בסעיף 3 לפסק הדין.